Wednesday, March 15, 2017

דור הY הם ילדי 1980-2000 שנולדו לתרבות הצריכה, הבילוי והעידן הדיגיטלי.
לפי עוז אלמוג ותמר אלמוג " דור ה-Y גדל לתוך ההאצה המהירה בפיתוחים הטכנולוגיים בתחום המחשבים והאינטרנט והוא בעל נגישות לכלים ואמצעי  תקשורת מתקדמים. זה דור הילידים הדיגיטליים, הדור שנחשף מגיל צעיר לגירויים גלובליים: מוזיקה, מזון מהיר, שידורי חדשות ואירועים מרחבי העולם, אינטרנט וכו'. הוא חווה יותר מכל דור אחר חוויות בעלות אופי גלובלי, כגון נופשים וטיולים בעולם, שיחות בינלאומיות, רשתות חברתיות עולמיות וקניית מותגים ומוצרים מכל רחבי העולם".
בחרתי לקרוא את פרק 5 "החיים במינוס- צריכה בכל מחיר":
הפרק מדבר על דפוס של קניות ללא היכר, בילויים , מסעדות, נסיעות לחו"ל ומאחר ודור הY נחשף למגוון רחב של בילויים ללא מאמץ מיוחד, נוצר מצב שהבילויים הנ"ל הינם שגרתיים והם זקוקים לריגושים חדשים יותר.
עוז אלמוג ותמר אלמוג מציינים בפרק כמה סיבות לצריכה העודפת:
"רבים מה-Yניקים גדלו להורים שידעו עוני ומחסור בילדותם ושעברו מוביליות כלכלית מהירה בשלושת העשורים האחרונים." בנוסף, דור הY מרגיש שהוא צריך לקבל פיצוי על התרומה שלו לחברה בסיום הצבא והלימודים..
"דור ה-Y הוא הדור הראשון שגדל בחברת שפע, עם תפיסה הדוניסטית שאומרת: חיים בשביל ליהנות, ונהנים בעיקר באמצעות קניות ובילויים."  ולמרות התפיסה של הצריכה האינסופית, דור הY משתמש בקומבינות של הישרדות. לדוגמא "לסבלט" את הדירה, לרכוש באמצעות קופונים, זיכויים והטבות, לקבל דוגמיות בחינם ולמכור ולקנות ביד2.
הפרק הזה תופס אותי בתקופה שלמרות שאני שייכת לדור הY ובהחלט אוהבת בילויים וקניות רבות בעיקר של ביגוד, ויציאה למסעדות עדיין אני מרגישה שבדור הY קיים מגוון רחב של סוגי אנשים החל מהאנשים שמבזבזים ללא היכר , מבלי להתחשב ביכולות הכלכליות שלהם ושוקעים בחובות גדולים בבנקים, וכלה באנשים שכן ידעו בילדותם מחסור ומעריכים יותר את המצב הריאלי ומתחשבים ביכולת הכלכלית מבלי לטבוע בחובות שקשה לצאת מהם.
גדלתי בבית שאימא מפרנס יחידה בעקבות מחלה של האב, היא ידעה לכלכל את הבית בצורה מחושבות ואופטימלית. לא היו הרבה מותרות אבל כן יצאנו פעם בשנה לנופש ומידי פעם למסעדה (לא יקרה). אני התחלתי לעבוד כבר בגיל 14 בתור מנקה חדרי מדרגות ובייביסיטר ומה שרציתי קניתי לעצמי, וקיבלנו גבולות בכל נושא הצריכה, לא כל מה שרצינו קיבלנו. ולכן כאשר קיבלתי צעצוע שרציתי נהניתי ממנו עד שהוא התבלה. כשאני משווה את עצמי לבנות גילי אני רואה פערים שבהחלט ניתן להצביע על החינוך שמקבלים בבית שהוא מאוד משמעותי להתנהלות של הצריכה של הילד.
כיום, כאשר אהיה אימא ארצה להעמיד גבולות ברורים לילד בנוגע לצריכה. לא כל דבר שיבקש- יקבל. ארצה שיעריך מהי עבודה קשה בכדי שיהיה חרוץ. שיראה את הוריו חוזרים מותשים מהעבודה ויבין שבכדי לקבל צריך לעבוד.
אני מודאגת מהדור הבא שילדיי יחיו בו, דור שנולד לתוך הטכנולוגיה המתקדמת והמשתנה בלי הפסקה, הלחץ החברתי המופעל על כל הילדים, התחרות ביניהם. מי שאין לו את "המותגים" אינו "נחשב". והורים היום מעניקים לילד מעבר למה שהוא זקוק לו, רק בכדי שיהיה מעורה ומקובל בחברה.
אנסה להציב לעצמי חינוך ברור מאוד בנוגע לילדיי ומקווה שאצליח לעמוד בו..


3 comments:

  1. בחרת להיות מורה :)
    אז את יכולה לא רק להיות מודאגת אלא גם לעשות
    מעניין האם לדעתכן תוכניות לימוד העוסקות בחינוך פיננסי מתאימות לדור?
    בדקו בבתי ספר האם מלמדים את הנושאים האלה ואם כן אז איך, וחשבו מה דעתכן? כמה שימוש אפשר לעשות בסביבות דיגטליות לצורך הנושא?

    ReplyDelete
  2. This comment has been removed by the author.

    ReplyDelete
  3. היי נעמה, גם אני כמוך מזהה טיפוסים שונים של אנשים בני גילנו, אלו המבזבזים ללא היכר ללא קשר ליכולתם הכלכלית ומבלי לחשוב על העתיד, ואחרים שהם שקולים יותר וחושבים מספר צעדים קדימה. דעתי דומה לשלך לגבי מקומו של החינוך, אם כי אני חושבת שלעיתים לסביבה השפעה גדולה על האדם יותר מאשר החינוך.

    ReplyDelete