הספר  דור ה-Y בישראל - דו"ח מחקר/ עוז אלמוג ותמר אלמוג

הספר עוסק בדור ה-Y , אנשים שנולדנו בשנות בשמונים עד אמצע שנות התשעים. דור ה-Y גדל לתוך ההאצה המהירה בפיתוחים הטכנולוגיים ונחשף מגיל צעיר לגירויים גלובליים כגון מוזיקה, מזון מהיר, אינטרנט וכו'. על פי המתואר, ילידי הדור לרוב רואים את עצמם במרכז, מפונקים, אשר תלויים לרוב בהוריהם, בעלי צורך בסיפוק מיידי, בעלי תרבות צריכה ואשר מתקשים להתבגר.

בחרתי להתייחס לפרק 5: "החיים במינוס – צריכה בכל מחיר"

הפרק מתאר את דור ה-Y כדור בעל תרבות צריכה גבוהה, אשר מרבים לבלות בחנויות, בקניונים ובאתרי קניות, העוקבים בעיניין רב אחר מוצרים חדשים שיוצאים לשוק ותופסים את הקנייה בעיקר כפנאי ובילוי משותף. השפע העצום אליו גדלו ילידי הדור מעלה באופן תמידי את הדחף והפיתוי שלהם לקניות ולשדרוג המוצרים האלקטרוניים. כמו כן סף הריגוש של דור זה הולך ועולה- הדור שצרך בילויים כגון מסעדות, נופשים בבתי מלון ונסיעות לחו"ל כבר מגיל צעיר, רואה בהוצאות אלו כצורך בסיסי וכחלק בלתי נפרד מסל הצריכה שלו. בעקבות כך, ילידי הדור צורכים הרבה מעבר ליכולות שלהם ומרבים להיקלע לקשיים כלכליים.

הסיבות לכך שילידי דור ה-Y  נוהגים בפזרנות:

רבים מילידי הדור גדלו להורים שידעו עוני ומחסור בילדותם ושעברו התקדמות כלכלית מהירה בשלושת העשורים האחרונים. השפע שלעתים הוא מדומה גרם לכך שההורים מגשימים פנטזיות ומוציאים כסף ללא חשבון. למודל זה של ההורים השפעה עצומה על ילדיהם שהורגלו לצרוך מכל הבא ליד. כמו כן, ילידי הדור רואים בהוצאות הבילוי שלהם מעין פיצוי על תקופה של לחץ בצבא ובלימודים. תפיסת העולם שלהם היא שלמי שעובד קשה מגיע תגמול והקניות והבילויים הם המשמשים כתגמול. בנוסף, זהו הדור הראשון אשר מצהיר כי הוא חי על מנת להינות, ונהנים בעיקר מקניות ובילויים. סיבה נוסף לכך היא העובדה שילידי הדור לא ידעו מחסור אמיתי בחייהם. כאשר הם מצייני כי הם "מתקשים לסיים את החודש" הם מתכוונים גם לפלאפון עדכני, בילוי שבועי, נופשון ואף חופשה שנתית לחו"ל.

אחד הביטויים לצריכה המרובה היא תלות של שכיחה של צעירים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, אפילו כאלה העובדים במשרה מלאה, בתמיכה כלכלית של הוריהם. מאז ומתמיד היה נהוג בחברה הישראלית לתמוך בילדים, אך נראה כי בשנים האחרונות המגמה הזו עלתה מדרגה. ההורים שבעבר נהגו לסייע לילדיהם בהוצאות גדולות כגון חתונה ודירה, היום עוזרים בצריכה השוטפת כגון שכר דירה או משכנתא, קניית מוצרי חשמל, ואף מילוי המקרר במזון. כמו כן, יש לא מעט זוגות שגם לאחר החתונה ממשיכים לקבל מהוריהם דמי כיס. מחקר שבחן את התופעה, מצא כי ההורים רוצים לסייע לצעירים ולהקל עליהם, אך מתמודדים בעצמם עם שכר או פנסיה שנשחקים ועם יוקר המחיה שרק מתעצם, כך שלעיתים עליהם לעשות ויתורים גדולים על מנת לתת את הסיוע הנדרש.

דעתי האישית על הפרק:

כאחת מילידי הדור, אני מזדהה עם הכתוב ומוצאת כי הרבה ממנו רלוונטי לחיי. תרבות השפע אליה גדלנו אני ובני גילי אכן מעלה את הסטנדרטים וגורמת לחיפוש אחר ריגושים חדשים באופן קבוע. לדעתי, אחת הסיבות לחיפוש אחר ריגושים היא העומס שיש עלינו והצורך המתמיד לעמוד בציפיות של החברה שרק הולכות ועולות. אם בעבר תואר ראשון היה שייך לקבוצה של אנשים משכילים, היום זהו דבר בסיסי שכל צעיר נדרש לעשות. כמו כן, בעקבות יוקר המחייה לא ניתן להיות סטונדנט במדינה מבלי לעבוד, כך שהעומס גדל ומכופל. אני יכולה העיד על עצמי כסטודנטית נשואה ועובדת כי פעמים רבות אני מרגישה צורך לפצות את עצמי על העומס, והפיצוי בא לידי ביטוי בחופשות, בילוי עם חברים או קניות. הדבר מוביל לכך שלעיתים עליי להיות נצרכת בסיוע כלכלי של הוריי.