בספרם של עוז אלמוג ותמר אלמוג  -  דור ה-Y בישראל – דו"ח מחקר מדברים על הדורות השונים ועל השינויים שעברו במהלך השנים. הדור המדובר ביותר בספר הוא דור ה-Y, הדור אליו רוב מכריי ואני משתייכים - ילידי שנות השמונים ועד לאמצע שנות ה-90. דור ה-Y זכה לכינויים רבים, עובדה זו מראה לנו שהוא עורר עניין רב בשנים האחרונות. דור ה-Y הוא זה אשר גדל לתוך עולם מפתח בעיקר מהבחינה הטכנולוגית, נחשף מגיל צעיר לגירויים ושינויים טכנולוגיים והגיב לשימוש בהם באופן די טבעי. 

דור ה-Y זכה לחוות את החיים נטולי הטכנולוגיה, ואת החיים בהם הטכנולוגיה מתעצמת ומקבלת תאוצה. דור ה-Y כילדים, ניהל אורח חיים שהוא עם טכנולוגיה מעטה, המשחקים בהם שיחקנו היו המשחקים בהם הורינו שיחקו וכאשר גדלנו זכינו לראות כיצד הטכנולוגיה מתפתחת ואף להנות ממנה בתור ילדים. 

בחרתי להתייחס לפרק "אל תחפרו לי - לימודים בעידן הגוגל". בפרק זה מציינים הכותבים כי המעבר מהתיכון לאקדמיה הוא הקשה ביותר מבחינת התחום הלימודי. היקף החומר הלימודי הוא גדול יותר מאשר בתיכון, קצב הלמידה מהיר יותר, הקשר עם המרצה לעומת הקשר עם המרצה רופף יותר, שיטת הלימוד היא עצמאית יותר ואף לעיתים קיימת תחרות בין הסטודנטים. לעיתים הסטודנטים חווים טראומה עם המעבר ללימודים האקדמיים ובעקבות כך, אחוז לא קטן של סטודנטים פורשים מהלימודים עוד בשנת הלימודים הראשונה. 

ההשלכות של ההתפתחות הטכנולוגית הן שדור ה-Y כמעט ולא משתמש באמצעים כתובים כגון ספרי, כתבי עת וכדומה. העובדה שהפכנו להיות טכנולוגיים יותר ייתכן והפכה אותנו להיות עצלנים יותר כיוון שדור ה-Y מעדיף לקרוא קטעי קריאה קצרים יותר וכתוצאה מכך הידע שלנו קטן יותר, כיוון שבספרי הקריאה המידע מעמיק יותר.

הסטודנטים כיום משתמשים יותר ויותר באינטרנט ובמידע מכוון והרבה פחות במידע חשוב שלא ניתן למצוא באינטרנט, קל לנו יותר לדלות את המידע מהאינטרנט ולכן רבים מעדיפים לוותר על למשל חיפוש מידע בספריה. כתוצאה מנתונים אלו עולה השאלה האם אנו נעשים לטיפשים יותר? עולה הטענה כי קריאה באינטרנט פוגעת ביכולת הריכוז במוקד תוכן אחד, ולכן גם ביכולת ההעמקה. נאמר עוד כי כאשר אנו מחפשים מאמרים באינטרנט, אנו קוראים את המאמר ברפרוף, ייתכן וקוראים שניים-שלושה עמודים מתוך מאמר שלם וכל זה קורה מהסיבה שהמוח שלנו הולך ומשתנה ואנו הולכים ונעשים פאסיביים. כאשר לא צריך לחשוב - המוח נעשה עצל. 

בפן האישי בחרתי דווקא להתייחס למשהו שפחות קשור לפרק שקראתי, אלא למשהו שהעסיק אותי רבות ואני מאמינה שמעסיק גם רבים מבני דור ה-Y. כאשר השתחררתי מהצבא, הייתה הרגשת לחץ קשה מהסביבה בכל הנוגע לנושא הלימודים. רבים מהאנשים שפגשתי בתקופה זו שאלו אותי "מה עם לימודים? לא חבל לך לבזבז את הזמן?". ההרגשה הייתה שאם את מעדיפה לחכות מעט ולא להתחיל ללמוד ישר אחרי השירות הצבאי היא שאת עושה טעות נוראית. כתוצאה מכך, אני באופן אישי מכירה אנשים שהחלו ללמוד משהו שהוא כלל לא מענייו אותם, העיקר היה לעשות תואר ואני בטוחה שלסביבה ישנה השפעה מכריעה בעניין. אני מכירה כמה שפעלו בצורה כזאת באמצע התואר הבינו שהוא אינו מתאים להם והחליטו בלב כבד לפרוש מהתואר. אני דווקא בחרתי שלא לתת לסביבה להשפיע על החלטתי, בחרתי לחשוב רבות יותר על מה אני רוצה ללמוד ובמה ארצה לעסוק בעתיד, וכך יצא שאומנם המתנה כבערך שנתיים מתום שחרורי מהצבא, אבל בחרתי ללמוד מקצוע שמעניין אותי ובו ארצה לעסוק בעתיד.