פרק המבוא

בפרק המבוא הכותבים מציגים סוגיה אוניברסלית-חברתית שהינה חוסר הכרה מצד המוסדות המדיניים בצרכי הפרט המשתנים. השינויים נובעים מהגלובליזציה, ומהשינויים התרבותיים והטכנולוגיים המתרחשים כיום. זאת, על אף שבזמנים המודרניים (אותם מכנים הכותבים 'עידן הדמדומים') המוסדות כן מנסים להתאים עצמם (תוך כדי פעולה) לרוח התקופה ולשינויים שחלים בה. הצלחתם החלקית גורמת לפער תרבותי בין הדור הנוכחי לדורות קודמים. לשם חיזוק טענה זו, בפרק מוצגת מחאת האוהלים, שזכתה לסיקור רב. מחאה זו, שהתרחשה בתל אביב בשנת 2011, מציגה שסע חברתי בין הדור הנוכחי למוסדות המדיניים. המחאה כוונה כנגד יוקר המחיה (אותו קובע המוסד המדיני). לשם פתרון השסע החברתי, כותבי המבוא מציעים לנו לבצע בדק יסודי, שלטעמם עשוי לסייע בהתאמה נכונה לצרכיו המשתנים של הדור הנוכחי .

לשם הדיון, תחילה כותבי הפרק מבארים את המושג 'דור'. פירוש המושג מתבצעת באמצעות הגדרות שונות. ההגדרה של ארה"ב למשל, מגדירה את המושג באמצעות פילוחו לתקופות היסטוריות. האנשים המשתייכים ל-Y (Generation Y) הוגדרו כ "אנשים שנולדו בשנות השמונים עד אמצע שנות ה90". אף על פי כן, כותבי הפרק מגדירים את המונח 'דור ה-Y' באופן שונה. לדידם, דור ה-Y הוא דור ש"גדל לתוך ההאצה המהירה בפיתוחים הטכנולוגיים בתחום המחשבים והאינטרנט והוא בעל נגישות לכלים ואמצעי תקשורת מתקדמים". דהיינו, לטענתם, דור ה-Y הוא דור שנולד לעולם טכנולוגי גלובלי מפותח, שממשיך להתפתח בתהליך בלתי פוסק. הגדרה זו רואה עין בעין את  הגדרתו של קופלנד (1992) למושג דור ה-Y לפיה הם דור של "מתבגרים-גלובליים", משמע כאלה המתבגרים וגדלים לתוך עולם טכנולוגי שמתפתח באופן בלתי פוסק. בפרק מוצגים היתרונות והחסרונות הקיימים שישנם לדור ה-Y ביחס לדורות האחרים (שבהמשך הסיכום, אפרט על חלק מהם).

לסיכום, הפרק מציג סקלה התפתחותית, המתארת את המושג 'דור' ואת התפתחותו הלינארית, עד לדור ה-Y. כך, מוצג הפער הדורי במלואו, שעל המוסדות המדיניים לצמצמו. בהקשר זה, חשוב לציין כי אין הגדרה חד משמעית למושג 'דור ה-'Y. לכן, בפרק מוצגות לו מספר הגדרות.

לצורך הצגת הפער, כותבי הפרק מציגים את כלי המחקר בהם ישתמשו. לדוגמה, אתרים אינטרנטיים (מהם ידלו מידע, לרבות פורומים בו חברים דור ה-Y) ולחלופין כלים נוספים, כמו צילום תיעודי (של צעירים מדור ה-Y שייקחו חלק במחקר/של תערוכות בנושא זה, כגון התערוכה שהתקיימה במכללת תל אביב).

פרק 15: אל תחפרו לי-לימודים בעידן גוגל:

תחילה, תינוק נמצא במסגרת פעוטון. במהלך חייו, התינוק גדל וצובר ידע שמשמש עבורו תשתית, על מנת לעבור בין ממסגרת אחת לאחרת. בשלב הסופי, הוא לומד במוסד תיכוני ובהמשך, לעתים גם באקדמי. מחד גיסא, במעבר בין המסגרות האדם רוכש מיומנויות חברתיות ובמקביל, ידע עיוני (רב תחומי). מאידך גיסא, במהלך תקופה זו, הוא חווה משברי הסתגלות (או טראומות). כותבי הפרק מציינים כי בקרב דור ה-Y, משבר ההסתגלות פורץ לרוב בשלב הכניסה לאקדמיה. כפועל יוצא, שיעור לא מבוטל מהסטודנטים נושר כבר בשנת הלימודים הראשונה או לחלופין מחליף מגמה /חוג/ממסד.

בפרק, ישנו דיון שחוקר את הנסיבות למשבר. הפרק מציג לדוגמה את הפער הגדול ( והמופרז לעתים) בין הדרישות האקדמיות, לבין הדרישות התיכוניות. לדוגמה, לשם שינוי מועד הבחינה באקדמיה על המרצה לקיים וועדות ולהשיג אישורים חריגים. לעומת זאת, בתיכון, על מנת לשנות את מועד הבחינה, צריך רק את אישור המורה עצמה ותו לא. דוגמה נוספת שמוצגת כסיבה למשבר, היא היות בית הספר כ 'בית חרושת' לציונים. דהיינו, לדעת כותבי הפרק, בית הספר הוא מוסד שמטרתו העיקרית היא הישגית. ההתמקדות בהישגים גורמת לתלמיד לרכוש כלים בסיסיים בלבד, במקום כאלה שישרתו אותו בהמשך (ובאקדמיה בפרט). במילים אחרות, דרך ההוראה במוסדות החינוך התיכוניים מאכילה את הלומדים בכפית, במקום לאתגר את דרך חשיבתם. כך, אין גירוי קוגניטיבי והתלמיד לומד לבחינות דרך שיטות שאינן מטפחות את חשיבתו (כמו שינון).

בשל ההתפתחות הגלובלית, דור ה-Y הוא דור טכנולוגי. לכן, הוא כמעט ואינו משתמש בכלים כתובים, כמו ספרי קריאה. בפרק, מוצגים היתרונות והחסרונות שבאי הקריאה, וכמו כן ההשלכות שמתלוות לכך. לדוגמה, מצוין כי הלומדים מעדיפים לקרוא קטעי קריאה קצרים (מאשר ספר, בו קטעי הקריאה ארוכים). בפרק, מצוין כי הפחתת היקף הקריאה גורמת לדלות הידע (כי בספרות הכתובה יש מידע מעמיק יותר).

בקריאת הפרק, צוינו כאמור, ההשלכות של אי קריאת הספרים. אחת ההשלכות  שציונו בקטע זה הייתה ניוון השרירים באזורים האחראים על הזיכרון המוחי. זאת, מפני שהתלמידים בטוחים שאין צורך לזכור מידע, מכיוון שהוא תמיד זמין להם אינטרנטית בעת הצורך.

אדגים זאת באמצעות דוגמה ממסגרת התנסותי השנתית בבית הספר 'און' (בו לומדים תלמידים בעלי שיתוק מוחי). בבית הספר, הבחנתי כי שימוש בכלים טכנולוגיים הינו דרך ההוראה המרכזית. בשיעוריי באופן ספציפי, אני משתמשת בכלים אלו (כמו מחשב) על מנת לטפח בקרב הלומדים את יכולת הסנגור העצמי. בשיעורי הראשון (במהלך הסמסטר הראשון) ביקשתי מתלמידיי להוריד את אפליקציית 'ויקיפדיה' וזאת, על מנת שיוכלו לחפש מידע באופן עצמאי, ולחקור מושגים ומילים שזרות להם. לאחר קריאת הפרק המבוא (ופרק זה) נחשפתי לחסרונות הרבים שנובעים מהשימוש בטכנולוגיה, כמו פיתוח התלות בה. בנוסף, הסקתי כי ייתכן ואפליקציית ויקפדיה, אליה נחשפו התלמידים בשיעור זה, תמנע  מהתלמידים לנסות ולזכור את הפירוש למושגים שלמדנו במהלך אותו השיעור בעצמם (מפני שיחליטו כי אין בכך צורך, כי יש ברשותם את האפליקציה). לכן, אני מסיקה כי בעת השימוש בעזרים טכנולוגיים (באופן כללי, ועבורי בפרט) יש לטפח ראיה הוליסטית, דרכה נבחן את כלי ההוראה של השיעור. ראייה רחבה תסייע על מנת לגמד את החסרונות הטכנולוגיים. בדיעבד למשל, הייתי יכולה ללמד את המושגים דרך דרכים נוספות שהיו מסייעות לתלמידים לזכור ולהבין את המושגים, כמו באמצעות תומכי זיכרון של תמונות או לחלופין דרך הצגת המושגים בראשי תיבות.

בסמסטר הראשון של קורס זה דנו האם ראוי שהמורה והתלמיד יהיו חברים ברשת החברתית ('פייסבוק'). לשם כך, התבצע דיבייט בו השתתפו כלל הסטודנטיות בקורס (וכמו כן, המרצה עצמה). כל קבוצה שהשתתפה בו ציינה את היתרונות והחסרונות בחברות זו. אני סבורה שהדיבייט, וכמו כן קריאת פרקים אלו  סייעו עבורי לראות את מכלול הדברים באופן ביקורתי יותר, ואולי אף לשפר את דרך ההוראה באופן שיותאם עבור תלמידים אלו בצורה טובה יותר.