בתור מישהי אשר שייכת לדור הx לומדת עם דור הy ואם לילדים מדור הx , אני מסכימה ולא מסכימה ,עם תכני הדוח. אני סבורה כי כמו בכל דור, התמורות הטכנולוגיות והחברתיות משפיעות על אורך החיים, וכי הדור הקודם נוטה לרב לשפוט את הדורות הבאים אחריו על סמך תפיסות העולם שעל פיהן הוא גדל ולא על סמך המציאות המשתנה שבה גדל הדור שאחריו. כל זאת נכון במיוחד בתקופתנו.
אתייחס במיוחד לפרק של ההתבגרות המאוחרת. או מה שנקרא כיום בספרות המקצועית התבגרות מושהית.
כמישהי אשר שייכת לדור הx יצאתי מבית הורי ועברתי לדירה עם שותפים ישר אחרי הצבא. כך עשו מרבית חבריי. בעוד הדור של הורי יצא מבית הוריו בגיל צעיר והקים משפחה, הדור שלי יצא מבית הוריו ללא הקמת משפחה, עבד בעבודות מזדמנות למיניהן, וזאת על מנת לשלם שכר דירה ולימודים, מתוך מחשבה שברגע שיסיים את לימודיו יוכל לעבוד בעבודה אמיתית. חבריי ואני היינו אחרוני הדור שעשו זאת, שכן עקב המצב הכלכלי בארץ , אחיהם הצעירים של חבריי ושלי, כלומר בני דור ה y כבר לא יכלו להרשות לעצמם לגור בדירה שכורה, ונאלצו לחזור ״ לגור עם ההורים״ עקב יוקר המחייה. חלקם בכלל לא יצאו מהבית מלכתחילה. וכך עקב אילוץ שראשיתו ביו היתר כלכלי והמשכו שינויים טכנולוגיים נוצר מצב חדש של צעירים אשר סיימו את שירותם הצבאי ואף את לימודיהם, עובדים ומקבלים משכורת וממשיכים לגור אצל ההורים, כי זה יותר נוח וכלכלי.
למצב החדש הזה של צעירים אשר מבחינה פיזיולוגית הינם בוגרים לכל דבר ועניין, אך מבחינה רגשית הינם ילדותיים, ישנם גורמים רבים. מצד אחד ישנה תופעה של התארכות תוחלת החיים, אשר מתרחשת במקביל עם ירידה בגיל ההתבגרות והארכתו, כלומר אם פעם בספרות גיל ההתבגרות, מה שכונה עי אריקסון, מוריטוריום, שמיטת חובות היה השלב הלפני אחרון בתהליך ההתפתחותי מלידה עד בגרות, ארך כ5-8, היום גיל ההתבגרות עפ הספרות המקצועית ועפ המחקר מתחיל בגיל 9 ומסתיים בסביבות גיל 30, יש הגורסים 40.
אם בעבר הנער או הנערה היה עובר שלב של ספרציה ומרידה וזאת על מנת לעזוב את הקן ולצאת לעצמאות, היום אצל דור הy שלב זה כמעט ואינו מתקיים. אמנם יש מעין מרידה אך היא לרב סימבולית, ישנו חוסר רצון לצאת לעצמאות כלכלית ורגשית, שכן הורי דור זה גידלו אותם במה שקרוי הורות הליקופטר. זהו סגנון הורי של הורה אשר כביכול מרחף מעל הילד שלו ומרפד לו את המציאות, לא מאפשר לו להתמודד איתה. וכך כשאותו נער/ה רוצה לצאת לעצמאות ההורה מצידו עדיין תופס אותו כחסר יכולת וזקוק להגנה הורית. אצל דור הy כאמור בא לידי ביטוי באספות הורים בצהל ( דבר אשר לא עלה על דעתו של הגןר הקודם) , עזרה מצד ההורים הן ברמה הכלכלית היומיומית, ולמעשה במרבית תחומי החיים. התוצאה בפועל הינו דור אשר עקב תנאי הגידול שלו ,מרכזיות, נתפס כנרקסיסטי, וילדותי. שכן אם בדורות הקודמים היה מחוייב לצאת לעצמאות, בדור הזה כבר אין הכרח שכזה. המחשב הנייד, הטלפון הסלולרי, מאפשרים לו לקיים כביכול חיים פרטיים ואינדיבידואלים, וזאת בתוך הנוחות בבית הוריו. לעיתים גם לאחר החתונה והולדת הילד הראשון/ שני הנל ממשיכים להתגורר בבית הורם או בסמיכות
סרטון אשר ממחיש לדעתי היטיב את הדיסוננס שדור זה נמצא בו:
https://youtu.be/5AO7SgaTBZY
אתייחס במיוחד לפרק של ההתבגרות המאוחרת. או מה שנקרא כיום בספרות המקצועית התבגרות מושהית.
כמישהי אשר שייכת לדור הx יצאתי מבית הורי ועברתי לדירה עם שותפים ישר אחרי הצבא. כך עשו מרבית חבריי. בעוד הדור של הורי יצא מבית הוריו בגיל צעיר והקים משפחה, הדור שלי יצא מבית הוריו ללא הקמת משפחה, עבד בעבודות מזדמנות למיניהן, וזאת על מנת לשלם שכר דירה ולימודים, מתוך מחשבה שברגע שיסיים את לימודיו יוכל לעבוד בעבודה אמיתית. חבריי ואני היינו אחרוני הדור שעשו זאת, שכן עקב המצב הכלכלי בארץ , אחיהם הצעירים של חבריי ושלי, כלומר בני דור ה y כבר לא יכלו להרשות לעצמם לגור בדירה שכורה, ונאלצו לחזור ״ לגור עם ההורים״ עקב יוקר המחייה. חלקם בכלל לא יצאו מהבית מלכתחילה. וכך עקב אילוץ שראשיתו ביו היתר כלכלי והמשכו שינויים טכנולוגיים נוצר מצב חדש של צעירים אשר סיימו את שירותם הצבאי ואף את לימודיהם, עובדים ומקבלים משכורת וממשיכים לגור אצל ההורים, כי זה יותר נוח וכלכלי.
למצב החדש הזה של צעירים אשר מבחינה פיזיולוגית הינם בוגרים לכל דבר ועניין, אך מבחינה רגשית הינם ילדותיים, ישנם גורמים רבים. מצד אחד ישנה תופעה של התארכות תוחלת החיים, אשר מתרחשת במקביל עם ירידה בגיל ההתבגרות והארכתו, כלומר אם פעם בספרות גיל ההתבגרות, מה שכונה עי אריקסון, מוריטוריום, שמיטת חובות היה השלב הלפני אחרון בתהליך ההתפתחותי מלידה עד בגרות, ארך כ5-8, היום גיל ההתבגרות עפ הספרות המקצועית ועפ המחקר מתחיל בגיל 9 ומסתיים בסביבות גיל 30, יש הגורסים 40.
אם בעבר הנער או הנערה היה עובר שלב של ספרציה ומרידה וזאת על מנת לעזוב את הקן ולצאת לעצמאות, היום אצל דור הy שלב זה כמעט ואינו מתקיים. אמנם יש מעין מרידה אך היא לרב סימבולית, ישנו חוסר רצון לצאת לעצמאות כלכלית ורגשית, שכן הורי דור זה גידלו אותם במה שקרוי הורות הליקופטר. זהו סגנון הורי של הורה אשר כביכול מרחף מעל הילד שלו ומרפד לו את המציאות, לא מאפשר לו להתמודד איתה. וכך כשאותו נער/ה רוצה לצאת לעצמאות ההורה מצידו עדיין תופס אותו כחסר יכולת וזקוק להגנה הורית. אצל דור הy כאמור בא לידי ביטוי באספות הורים בצהל ( דבר אשר לא עלה על דעתו של הגןר הקודם) , עזרה מצד ההורים הן ברמה הכלכלית היומיומית, ולמעשה במרבית תחומי החיים. התוצאה בפועל הינו דור אשר עקב תנאי הגידול שלו ,מרכזיות, נתפס כנרקסיסטי, וילדותי. שכן אם בדורות הקודמים היה מחוייב לצאת לעצמאות, בדור הזה כבר אין הכרח שכזה. המחשב הנייד, הטלפון הסלולרי, מאפשרים לו לקיים כביכול חיים פרטיים ואינדיבידואלים, וזאת בתוך הנוחות בבית הוריו. לעיתים גם לאחר החתונה והולדת הילד הראשון/ שני הנל ממשיכים להתגורר בבית הורם או בסמיכות
סרטון אשר ממחיש לדעתי היטיב את הדיסוננס שדור זה נמצא בו:
https://youtu.be/5AO7SgaTBZY
שירלי יקרה, היה מעניין מאוד לקרוא על נקודת מבטך לגבי דור
ReplyDeleteהY.
בתור מי ששייכת לדור הזה, אני חולקת עלייך בעניין הרצון לצאת לעצמאות כלכלית ורגשית. אני מכירה המון אנשים שיוצאים מהבית של ההורים, למרות הקושי הכלכלי, בגלל הצורך להרגיש עצמאיים. אני עצמי גרה עדיין בבית הוריי, אך לגמרי שואפת לעבור לדירה משלי בהקדם. כלומר, אני חושבת שהרצון לעצמאות קיים, אך לאור יוקר המחייה איתו מתמודד הדור הנוכחי, זה יוצר קושי לעשות את הצעד הזה
השיח בינכן מעניין וכמו בכל מחקר אכותני חשוב לזכור שאלו תמות חוזרות ולא ניתן להחלין על כל בני הדור
ReplyDelete