משימת מרץ - דור ה-Y

ליאת זריף – ת"ז 203797964

מטלת אפריל – דור הY

ד"ר שרון הרדוף

דברי פתיחה

רבים כותבים, מטיפים וטוענים כי הדור שלנו (דור ה-Y) מתאפיין בניכור ואף בעצלנות - "הרבה יותר נוח לשים אוזניות מאשר לשמוע את הגברת צועקת לעזרה בצד הרחוב" – ובהשלמת הפער במגע אנושי שילדי הדור יצרו לעצמם בהתמכרות לאמצעים טכנולוגיים. אולי בגלל זה אנחנו מתרגשים מכל 'לייק' שאנחנו מקבלים על כל תמונה שאנחנו משתפים? "אנחנו בטח נראים כמו זומבים" (רביב, 2013).

הביקורת המרומזת, או הגלויה, מניחה כי "הדור הולך ופוחת". הם אינם מעוניינים לנהל וכך גם לא לעבוד קשה. אין להם ערכים. אין להם כבוד. הם לא נאמנים לארגונים שלהם. הם לא מוכנים להתאמץ.

בקיצור- דור הבייבי בומרס בבעיה...מה יעשו איתם? הרי מדובר בסגנון חיים בכלל התחומים:

מבחינת זוגיות, הארכת תוחלת החיים, הגורמת לכך שאין לאן למהר. יש זמן לחיות כמה מעגלי חיים, להחליף מקצוע, להחליף בני זוג, וגם ליהנות מתקופת פנסיה.

מבחינת ההתמסדות, המצאת הגלולה גורמת גם היא לכך ש"אין לאן למהר" גם הגברים וגם הנשים לא מוכרחים לרוץ להתחתן מהעובדה כי ניתן לדחות את הכניסה להריון, והודות לפלאי הרפואה אפשר גם ללדת בגילאים יותר מאוחרים.

מבחינת טכנולוגיה וקריירה, השינויים הטכנולוגיים המהירים של היום מצריכים השכלה, התמקצעות ותקופת הכשרה ארוכה יותר גורמים לדור להיראות כמרוכז בעצמו ואף כ"מתעכב", וכאמור לאו רק בתחום הזה.

למה זה קורה? ומי האשם?

אתחיל במצב החברתי שהולך ונעשה גרוע יותר מדור לדור ואסיים בציפיות מדור ה-Y.

למשל, קשיים במציאת עבודה ברבים מן התחומים (בשל הביקוש הרב וההיצע המצומצם), חוסר יכולת לקנות לדירה. אה כן, ובמקביל אין לשכוח את המצב המדיני בטחוני השורר במדינה.

בעיות רגשיות, טראומתית של צעירים שהשתחררו זה עתה או מלפני מספר שנים מלוות אותם יום-יום, כמו חבריהם החללים –אלו יכולים לגרום להתעסקות עמוקה בנושאים שונים: רוחניות, פוליטיקה, הבעת עמדות ברשת ועוד – כל אלה "מבזבזים זמן רב מתוחלת חייו של האיש הצעיר

המשויך לדור ה-Y": אין שקט.

אין שקט בראש. אין שקט במחשבה. אין פלא שבני דור זה מוגדרים כ"דור הריטלין". תופעות של הפרעת קשב וריכוז אינן מפתיעות. כמו גם תופעות של הגדרת זהות עצמית. ציטוטים שניתן לראות בטוויטר:"אני תמיד מתבלבלת בין ציוץ שיהיה להיט לבין העולם הפנימי שלי"...."במציאות, כשאני מספר בדיחה, אני מתכוון להצחיק.בטוויטר אני רק רוצה שאנשים יחשבו שאני שנון. ההבדל גדול משאתם חושבים".... (אקיקוס ועוד, 2011).

לדעת בוחנים וכותבים מסוימים, מן הראוי לבחון את התופעות הסוציו-פסיכולוגיות של בני ה30 ומטה ללא שיפוטיות או ביקורת ואפילו עם זיקה של חיבה לאילו אשר הם התקווה שלנו ליצור עולם טוב יותר במדינה שלנו ובכלל, במין האנושי (אקיקוס ועוד, 2011).  

רגע, אז נראה כי יש בלבול... דור Y הוא דור התקווה?! על מה ולמה?

מצפים לעולם טוב יותר. ממי? מאיתנו?! מדור 1? עם כל השינויים שבו?

למה שלא נעביר ביקורת על דורות קודמים, איפה הדריכות שלהם לשינויים?! איפה הידע הנרחב בהיסטוריה, שאף רבים מהם אולי חוו ולאן הוא התפתח? מה הסקנו ממנו היום? – ו"למה ככה"?

איפה השוואת השינויים ותיאום הציפיות? מה הם היו עושים?! מה ציפו מהם? איזה קשיים היו?

למה נערים אחרי צבא עד גיל 30 "צריכים לעשות!" (בפקודה) גם לאחר שירות צבאי – כי ככה אומרים לנו – ועם זאת הדור לא מורד – אלא מקשיב, מגיב, מנסה למצוא כיוון ומתחיל ועושה!

הוא הולך ללמוד לימודים גבוהים כי רק ככה מצליחים, הוא מעורה בתקשורת הדיגיטלית ובאקטואליה מתחושת שייכות וחשש לביקורת, הולך לעבוד כי הוא "לא מפונק!", ויותר מכך לא רוצה שיחשבו כך!

וחוסך... חוסך כסף! כי בשביל העתיד צריך כסף! וגם אם לא הוא לא עובד במקצוע חייו, כרגע.... או בעבודה מספקת המקנה ניסיון. העיקר שיעבוד. מה אתה מפונק?!

נו ואז? צריך לשנות כיוון.

"ותגיד...מה עם העבודה הזו?" – "זה לא פרקטי, הדרישות גבוהות והשכר נמוך עדיף לי כבר למלצר".

-          "אז תחפש, תיסגר על עצמך סומכים עליך, זה לא כזה קשה כדאי לך למצוא כבר עבודה רצינית, אתה מבזבז את הזמן". – "אני יודע, כבר מצאתי... נשאר לי רק לעזוב את המקום הקודם". -----

-"איזה ילד....ידעתי שאי אפשר לסמוך עליו! עזב את העבודה בלי התראה מראש, איזה דור..., למה מה היה רע לו?! – גם ככה הוא לא עשה כמעט כלום העצלן הזה!".

רגע רגע רגע, אבל מה עם זוגיות? "זה לא רציני... למה הכל קורה אצלך לאט, תתמקד בתחום אחד ולך עליו, אני לא מבינה מה הבעיה".

-          "שנייה אימא, רגע לאט לאט".

-          "לאט?! מתי כבר תתחתן?! אתה צריך להיות כבר נשוי – "תתמקד עכשיו רק בזה!".

אהה רגע,

"ואל תשכח ליהנות, תטוס לחו"ל תהנה מהחיים. אתה נרקב באותו מקום, אולי זה יפתח לך את הראש".

אז הורים וחבריהם בני גילם, אמנם היום זה לא כמו פעם (מכל הבחינות) אבל אנחנו מקשיבים לכם. גם אם אנחנו אבודים אתם אלו בעלי הניסיון, לכן אתם יודעים מה עושים... נכון?....

אז למה הכל נראה ככה?

מה.. לא בניתם חברה ראויה?, חינוך ראוי? ולמה הכל קשה? הכי קל לשפוט, זה אפילו כייף. אבל למה את החיים שלנו?!

זה לא קרה פעם או פעמיים, אנחנו קוראים, זוכרים, יודעים הכל. הפייסבוק מלא בזה, גם במה שלא מראים בחדשות בטלוויזיה.

אנחנו דומים מאוד, צוחקים ומתעניינים באותם דברים. נחשפים אולי קצת ליותר אבל יכולים להראות לכם. למה שלא תלמדו להשתמש קצת בפייסבוק?

כמו שאני למדתי? זה קל. זה לא שטויות – יש פה הכל.

כן, אנחנו דומים מאוד פשוט יש לנו בעיות שונות בחיים. אתם לא תבינו, אתם לא במקום שלנו וגם לא תהיו.

אז ממי יש לי לצפות? ממי יש לי ללמוד?

איזו דוגמה עליי לקחת אם כלום לא הולך?! כשהרי היום – "הכל הולך". ולא, אני לא מתבלבל מהאופציות המרובות של היום, אני רוצה דוגמה.

אסור לי להתווכח כי עוד לא הגעתי לכלום. ניסיתי לחקות ולהעתיק מההורים, באמת שניסיתי, אבל זה לא זז:

"אני ידעתי שייקח לי יותר מ-4 שנים עד שיהיה לי מקצוע פשוט ידעתי! ככה זה עובד היום, למה נכנסתי לזה?! איזו טעות". "איך אני אעזוב את הבית עכשיו? אין לי כסף לכלום!".

"לאימא שלי הייתה משפחה כבר בגיל 22, עבודה מסודרת ובית שלא אוכל לקנות גם אם אעבוד כל החיים".

זה נכון.

כמו שאומרים, איפה אנחנו ואיפה אתם.

אנחנו מנסים להצליח, לרצות ולעמוד בציפיות – שלכם. ובשביל מה?

כדי לראות שזה לא אפשרי?

"רגע, שנייה, אבל אין קיצור דרך כלשהי? חייבת להיות". – "דיי כבר להיות עצלן!".

תבינו, זה לא מעצלנות, צריך להזיז עניינים אנחנו בני 25-29 בלי מקצוע. אנחנו עובדים בעבודה לא מתגלמת ובלי ניסיון – חייבים להחליף גם אותה. ומתי נמצא בן זוג רציני שלא עסוק בעצמו ושיהיה בעל נתינה כלפיי.

מה?!

כן... אנחנו לא מפונקים, לא נבקש עזרה. רק תגידו לנו מה הדרך לכל זה ונעשה.

"אוקיי, תעשו....".

כן אבל..... זה לא ממש ככה. זה לא עובד כמו שאתם חושבים. אתם לא יודעים מה קורה כי היום זה לא כמו פעם!

עזבו.

אחפש משהו אחר.

תמשיכו לצפות, בסוף נצליח כמוכם.

אבל ממי אני אלמד עכשיו כשאתם לא יודעים?

"תקשיבו!!!!! כשאחי הקטן יתגייס ישר הוא ילמד לעתודה, זו הדרך הכי בטוחה, לא כמוני – בזבזתי את כל השנים סתם. אני אדאג לו!, יש לי קשרים".

-          "מה?! מה זה קשור עכשיו?! תדאג קודם לעצמך!"

לסיכום

נכון שכלום לא ברור?!  - אז מה אתם רוצים?...

נכון שניתן להאשים את הדור שלנו, ב"חוסר הדבקות במטרה" לאור האפשרויות המרובות, אך צריך להתמודד. לעניות דעתי זה נכון לשאול: לאן בעצם יש לנו למהר?

מי אמר שצריך למהר?! ; כותבי המאמרים בביקורות כלפי הדור שלנו?... ההורים שלנו? המשפחה?.. הנורמות הפרימיטיביות או הלא-פרימיטיביות שמלפני עליית אבותינו למדינה? נקודה למחשבה.

הדרך הארוכה עשויה להיות קשה אך בטוחה, מחנכת והכי חשוב – מלמדת! הדרך היא המלמדת ועוד תלמד אותנו במשך זמן רב יותר עם תוכן עשיר יותר מדורות אחרים בכל תחום שהוא, לאורך כל הדרך.

"או שאולי זה לא מה שחשוב? – הרי דיברנו על זה כבר שהזמן בורח.

צריך לחשוב על זה, העיקר לא לאכזב".

בכל מקרה, זה עלינו.

מקורות

אבירי, רביב. 24.3.2013. מנוכרים ומנותקים זו מזה. מה וזה.

אקיקוס, ארד וגולדפיין, ניל"י. 2011. "משוואה עם נעלם" – דור הY מזווית אחרת. פורטל מאמרים HRM.