פרק המבוא-
פרק המבוא מתייחס לפערים של דור ה-Y לדורות שקדמו לו, ומתייחס בעיקר לכך שדור ה-X הוא דור שגדל על ערכים של אהבת הארץ, דור של "צברים". לעומת, דור ה-Y שהוא דור שיותר דורש מאשר נותן, דור אנוכי, חרדתי, ודור שלא מעריך את עולם האקדמיה.
בתור מישהי ששייכת לדור ה-Y, חשוב לי לציין שאני מזדהה עם כל מה שנכתב בפרק המבוא, עם זאת קשה לי מאוד עם הביקורת שטמונה כאן וגם ישנם גורמים שאין מספיק התייחסות אליהם.
בפרק המבוא מתייחסים למחאת האוהלים בשנת 2011 ומתייחסים למקימי המחאה כ"ממורמרים". ההתייחסות למחאת האוהלים, ובכלל למאפיינים של דור ה-Y היא התייחסות ביקורתית, שלא מביאה את כל הצדדים של דור ה-Y, לפי דעתי. יש צדק בכך שדור ה-Y הוא דור שדורש יותר מאשר דורות קודמים אבל האם זה בהכרח דבר רע? דור ה-Y הוא דור שהיה עד לעליית מחירים משמעותית מאוד בכל תחומי הצרכנות. האם הצורך לעשות מעשה, האם הצורך למחות הוא בהכרח רע? לפי דעתי התשובה היא לא. ניתן להסתכל על כך מכל מיני כיוונים, ולכן כמישהי ששייכת לדור ה-Y צרמה לי מאוד הביקורת הזאת.
בנוסף, כאשר החוקרים כותבים על כך שדור ה-Y הוא לא צבר ולא גדל על אהבת המדינה כמו הדור הקודם, שהנתון הזה הוא חלק ממכלול של חברה שלמה שמרביתה לא שייכת לדור ה-Y. כלומר, גם כל ההתנהלות הפוליטית החברתית והתרבותית השתנתה במהלך השנים האחרונות. לדוגמא, מספרים שבסוף שנות ה-70 כשרפול היה הרמטכ"ל הוא היה מאפשר לחיילים להגיע אליו הביתה במקרים דחופים, או למשל היה אוסף עם המסוק שלו חיילים שהיה רואה שמחכים לטרמפ. זו התנהלות שלא קיימת היום.
פרק 4- העבודה היא חייכם- אבל לא חיינו.
בחרתי להתמקד בפרק 4- העבודה היא חייכם אבל לא חיינו. פרק זה מתאר את דור ה-Y כדור של עצלנים, שאין להם מוסר עבודה. בנוסף יש התייחסות לכך שהאקדמיה נתפסת בחשיבות נמוכה יותר מאשר הדורות הקודמים.
גם כאן, בתור נציגת דור ה-Y אני יכולה להגיד שאני יכולה להזדהות עם אמרה זו. אני באופן אישי מרגישה שקשה לי להתחייב ולעבוד שעות רצופות ולכן לדעתי יש צדק רב בטענה זו.
עם זאת, גם כאן חשוב לדעתי לראות את כל הצדדים. אמנם מדובר בדור שביחס לדור הקודם מוסר העבודה שלו נמוך יותר, אך עם זאת גם דור ה-Y צריך להתפרנס. לדעתי, קשיי המחייה בנוסף לחיפוש אחר תחושת משמעות שקיים מאוד בדור ה-Y, גורמים ליצירתיות אצל דור זה, לפי דעתי. כאשר קראתי את הפרק הזה, הדבר הראשון שחשבתי עליו, הוא כל אותם העסקים הקטנים ששייכים לאנשים מדור ה-Y, אנשים שלמדו איך להתפרנס מכבוד ואיך על הדרך לעשות משהו שהוא בעל משמעות. למשל כל אותם מנטורים ומאמנים שאולי לא עובדים במפעלים שעות רבות ורובם לא מגיעים מרקע שהוא אקדמי אבל כן למדו המון פשוט במסגרות לא פורמליות ומשקיעים המון בעסק ובלקוחות שלהם כדי לתת להם את המקסימום. או עסקים של ברים ובתי קפה ששמים דגש על איכות השירות. לכן גם כאן, חשוב לציין את האיכות והיתרונות של דור ה-Y לצד החסרונות.
פרק המבוא מתייחס לפערים של דור ה-Y לדורות שקדמו לו, ומתייחס בעיקר לכך שדור ה-X הוא דור שגדל על ערכים של אהבת הארץ, דור של "צברים". לעומת, דור ה-Y שהוא דור שיותר דורש מאשר נותן, דור אנוכי, חרדתי, ודור שלא מעריך את עולם האקדמיה.
בתור מישהי ששייכת לדור ה-Y, חשוב לי לציין שאני מזדהה עם כל מה שנכתב בפרק המבוא, עם זאת קשה לי מאוד עם הביקורת שטמונה כאן וגם ישנם גורמים שאין מספיק התייחסות אליהם.
בפרק המבוא מתייחסים למחאת האוהלים בשנת 2011 ומתייחסים למקימי המחאה כ"ממורמרים". ההתייחסות למחאת האוהלים, ובכלל למאפיינים של דור ה-Y היא התייחסות ביקורתית, שלא מביאה את כל הצדדים של דור ה-Y, לפי דעתי. יש צדק בכך שדור ה-Y הוא דור שדורש יותר מאשר דורות קודמים אבל האם זה בהכרח דבר רע? דור ה-Y הוא דור שהיה עד לעליית מחירים משמעותית מאוד בכל תחומי הצרכנות. האם הצורך לעשות מעשה, האם הצורך למחות הוא בהכרח רע? לפי דעתי התשובה היא לא. ניתן להסתכל על כך מכל מיני כיוונים, ולכן כמישהי ששייכת לדור ה-Y צרמה לי מאוד הביקורת הזאת.
בנוסף, כאשר החוקרים כותבים על כך שדור ה-Y הוא לא צבר ולא גדל על אהבת המדינה כמו הדור הקודם, שהנתון הזה הוא חלק ממכלול של חברה שלמה שמרביתה לא שייכת לדור ה-Y. כלומר, גם כל ההתנהלות הפוליטית החברתית והתרבותית השתנתה במהלך השנים האחרונות. לדוגמא, מספרים שבסוף שנות ה-70 כשרפול היה הרמטכ"ל הוא היה מאפשר לחיילים להגיע אליו הביתה במקרים דחופים, או למשל היה אוסף עם המסוק שלו חיילים שהיה רואה שמחכים לטרמפ. זו התנהלות שלא קיימת היום.
פרק 4- העבודה היא חייכם- אבל לא חיינו.
בחרתי להתמקד בפרק 4- העבודה היא חייכם אבל לא חיינו. פרק זה מתאר את דור ה-Y כדור של עצלנים, שאין להם מוסר עבודה. בנוסף יש התייחסות לכך שהאקדמיה נתפסת בחשיבות נמוכה יותר מאשר הדורות הקודמים.
גם כאן, בתור נציגת דור ה-Y אני יכולה להגיד שאני יכולה להזדהות עם אמרה זו. אני באופן אישי מרגישה שקשה לי להתחייב ולעבוד שעות רצופות ולכן לדעתי יש צדק רב בטענה זו.
עם זאת, גם כאן חשוב לדעתי לראות את כל הצדדים. אמנם מדובר בדור שביחס לדור הקודם מוסר העבודה שלו נמוך יותר, אך עם זאת גם דור ה-Y צריך להתפרנס. לדעתי, קשיי המחייה בנוסף לחיפוש אחר תחושת משמעות שקיים מאוד בדור ה-Y, גורמים ליצירתיות אצל דור זה, לפי דעתי. כאשר קראתי את הפרק הזה, הדבר הראשון שחשבתי עליו, הוא כל אותם העסקים הקטנים ששייכים לאנשים מדור ה-Y, אנשים שלמדו איך להתפרנס מכבוד ואיך על הדרך לעשות משהו שהוא בעל משמעות. למשל כל אותם מנטורים ומאמנים שאולי לא עובדים במפעלים שעות רבות ורובם לא מגיעים מרקע שהוא אקדמי אבל כן למדו המון פשוט במסגרות לא פורמליות ומשקיעים המון בעסק ובלקוחות שלהם כדי לתת להם את המקסימום. או עסקים של ברים ובתי קפה ששמים דגש על איכות השירות. לכן גם כאן, חשוב לציין את האיכות והיתרונות של דור ה-Y לצד החסרונות.
יש הרבה כנות בכתיבתך, גם בהסכמה עם חלק מהביקורת וגם בחוסר הקבלה של ראיה חד צדדית ואולי ביקורתית מדי של מאפיינים שאפשר להתבונן בהם גם בעדשה אחרת, חשבתי על הפוסט של רחלי כשקראתי את שלך מציעה לך לקרוא אם עדיין לא עשית זאת
ReplyDelete